אל שאלת החשיבות של החינוך התעוררתי כמפקד בצבא, שם הבנתי שלצערי ההשפעה שלי על החיילים שלי היא מוגבלת. הבנתי שאם אני רוצה להשפיע אני צריך לפגוש אותם רגע לפני… כך חזרתי אל תנועת הנוער שם פגשתי עשרות רבות של נערים ונערות בתקופה מאוד משמעותית של חייהם, אך גם פה, למרות שהמפגשים מלאו אותי בתחושת הגשמה עצמית, ראיתי כמה היכולת שלי לעזור היא מוגבלת והחלטתי לנסות להתחיל מבראשית…

כך התחלתי שוב מהתחלה. למדתי חינוך אנתרופוסופי, תואר ראשון ותעודת הוראה ובמקביל הפכתי לגנן והובלתי גן רב גילאי במשך שנתיים ומשם המשכתי באופן טבעי אל בית הספר היסודי וחינכתי 4 כיתות שונות במשך 16 שנים. שתיים מהן ליוויתי כמחנך לתקופה ארוכה של 6 שנים. במהלך החינוך של הכיתות זכיתי לצעוד עם הילדים והוריהם מגיל 8 עד גיל 14 ולעבור איתם את המעברים והמשברים שעלו מתוך הגילאים השונים ומתוך אירועי החיים. מהלך ארוך זה תרם רבות לחינוך ולעיצוב שלי כאדם, כמחנך וכמטפל. 

במשך תקופה זו לימדתי ועבדתי גם עם תלמידי תיכון. 

במקביל לכל העשייה המבורכת הזו זכיתי לתמוך במחנכים צעירים בתחילת דרכם בבתי ספר שונים בארץ, ליוויתי הורים, לימדתי בסמינרי חינוך שונים בארץ קורסים שקשורים לחינוך וולדורף ולשאלת הדרך הפנימית של האדם ואף לקחתי חלק בהקמת סמינר חינוך בדרום הארץ.

המסקנה המיוחדת שעלתה מכל שנות החינוך הללו הייתה כמעט מובנת מאליה, אך כנראה שהייתי צריך לצעוד את כל המסע כדי להפוך אותה לשלי. לאחר שעברתי את כל שנות החינוך מן הצעדים הראשונים במסגרת ועד היציאה ממנה, לאחר שליוויתי וחקרתי אותן ואת עצמי, הבנתי שהמקום הכי משמעותי בתחום החינוך הוא בעצם הבית ושאנו ההורים מהווים את הבסיס הכי משמעותי בעבור ילדינו.

כך, לאחר שצעדתי יד ביד באופן מאוד אנטימי עם עשרות רבות של הורים בתהליכים ארוכי טווח, החלטתי להקדיש את כל זמני ומרצי לליווי הורים במטרה לנסות ולתמוך במסעם של ההורים עם ילדיהם.

במקביל לליווי ההורים והעמקה למשמעות העטיפה של הבית נכנסתי גם לתחום הטיפול שלא זר לי מעברי. למדתי 4 שנים פסיכותרפיה ואת הסטאז' שלי עשיתי במשך שנתיים וחצי במרכז הורים וילדים בדרום הארץ בעבודה עם ילדים ומבוגרים.